בראשית שנות ה-90 קיבלו יזמים פרטיים זכויות לבניית מאות יחידות דיור ב"גבעה היוונית", הסמוכה ליפו העתיקה. במקום נבנה פרויקט מגורים יוקרתי בשם גבעת אנדרומדה. בתמורה למתן זכויות אלה וכדי לאזן בין האינטרס הפרטי לציבורי, דרשה עיריית תל-אביב מהיזם להקים תשתיות לשימוש הציבור ולדאוג לזכויות הכלל בשטח, על ידי הבטחת נגישות לשביליו של הפרויקט, לתצפיות על הנוף, לירידה לנמל. מתוך שטח תכנית הכולל למעלה מ-16,000 מ"ר, כ-5,000 מ"ר אמורים היו להיות שטחים פתוחים לציבור. לאורך רחוב יפת הייתה אמורה להיבנות שדרת עמודים, וארבע כניסות ציבוריות היו אמורות לשרת את הציבור, מכיווניו השונים של המתחם. אחת הכניסות אמורה הייתה לאפשר כניסה לרחבה פנימית ציבורית, ממנה מוביל שביל לתצפית נוף מרהיבה.

התכניות המקוריות הקפידו על מערכת של איזונים בין הפרטי לציבורי. בדומה ליפו העתיקה, גבעת אנדרומדה הייתה אמורה לספק איכות חיים גבוהה לדייריה, ויחד עם זאת, להוות אתר ביקורים מרהיב לציבור הרחב. בניגוד בוטה לתכנית המאושרת, הוקמה בפועל "שכונה מגודרת" (gated community), או כפי שהפרויקט מוגדר באתר האינטרנט שלו עצמו, "עיר בתוך עיר" (city within a city), שממנה נהנים דיירי הפרויקט בלבד.

• מתוך ארבע הכניסות המובטחות לפרויקט נבנתה עד כה רק כניסה אחת, היא הכניסה המערבית. כניסה יחידה זו נעולה על סורג ובריח, ומשמשת את דיירי הפרויקט בלבד. הכניסה לפרויקט הינה דרך שער כניסה לא בנוי ולא מתוכנן, הנעול אף הוא, ולידו ניצבים בכל שעות היום והלילה שומרים המונעים את הכניסה מכלל הציבור.
  
• מבנה ציבורי, שאמור היה לשמש לחינוך ותרבות קיים רק על הנייר.
  
• החניון הציבורי המתוכנן לא נבנה.
  
• הכיכר הציבורית המובטחת על רחוב יפת מעולם לא הוקמה. אל אותה "רחבה פנימית" ואל התצפית לנמל אין גישה לציבור הרחב.

בשנת 2004 החלו האגודה למען ערביי יפו ועמותת יפו לזכויות אדם לפעול למען אכיפת זכויות הציבור אל מול החברה המפעילה את הפרויקט. בשלב ראשון, החליטו להתמקד באכיפה של זכות המעבר של הציבור בתוך שטחי הפרויקט, מתוך הנחה שניתן לממש זכות זו באופן פשוט ומהיר. אולם, בעודם מנהלים מגעים עם יזמי הפרויקט, נודע לנציגי העמותות והתושבים על כוונה של היזמים, שהוסתרה מהם לחלוטין במסגרת הדיונים שהתנהלו, לתקן את התכנית (התב"ע) באופן שיביא לצמצום זכויות הציבור בתוך שטחי הפרויקט. 

התכנית אמנם אינה מציעה ביטול של זכות המעבר לציבור, אך היא שואפת להגביל ככל האפשר את השימוש שיעשה הציבור בשטחים המיועדים לו בתוך המתחם, ולייצר הפרדה וניתוק מהסביבה באמצעים שונים, כגון יצירת גישה חיצונית שאינה דרך הפרויקט אל מבנה הציבור והפרדת החניון הציבורי מהחניון של הדיירים. כמו כן, מציעה התכנית להגביה את מבני המגורים המתוכננים בחזית הפונה לרחוב יפת בשתי קומות נוספות. הצעת התכנית החדשה, המדירה את רגליו של הציבור הרחב מן המתחם ומפרידה את המתחם בכל ממד רלוונטי מהמרקם העירוני של יפו, אושרה על ידי הוועדה המקומית לשם העברה לדיון בוועדה המחוזית.

לאור התפתחות זו, הופסקו המגעים לפשרה, וההתדיינות המשפטית נמשכה, באמצעות עו"ד דורי ספיבק מהתכנית לזכויות אדם בקליניקה המשפטית של אוניברסיטת תל-אביב. בשלב זה הצטרפה 'במקום', שפועלת בהקשרים נוספים נגד הפרטת המרחב הציבורי ותופעת הגידור המתרחבת בישראל, לעמותות מיפו ולקליניקה המשפטית, במתן ליווי תכנוני מקצועי. מתכננים מהעמותה השוו בין התכנית המוצעת לזו הקיימת בפועל, ועמדו על הפערים הגדולים ביניהן. 'במקום' והקליניקה המשפטית פנו למקבלי החלטות במועצת העיר ובמוסדות התכנון, כדי למנוע את שינוי התב"ע. נעשו ניסיונות לקיים דיאלוג עם יושבי הראש של הוועדה המקומית והוועדה המחוזית, כדי להשמיע את הטיעונים כנגד קידום התכנית המוצעת, אלא שכל ניסיונות ההידברות נענו בשלילה.

במרץ 2007 התקיימה ישיבה של הוועדה לשמירה על הסביבה החופית (הוולחו"ף) לדיון בתכנית המוצעת הנמצאת בתחומה (300 מטר מקו החוף), כתנאי לאישורה על ידי הוועדה המחוזית. בישיבה השתתפו מחד נציגי ועדות התכנון, אדריכל הפרויקט והיזם, ומאידך נציג התושבים ונציגי הארגונים: החברה להגנת הטבע, הקליניקה לזכויות אדם של אוניברסיטת תל אביב ועמותת 'במקום'. לראשונה ניתנה במה פורמלית להשמעת הטיעונים כנגד אישור התכנית. 

החלטת הוועדה הייתה כי יש מקום לפיתוח ביפו, אך אין מקום לסגירת מתחמים בתוך מרקם עירוני בסביבה החופית. לפיכך, הוועדה מאשרת את התכנית בתנאי שתישמר זכות המעבר לציבור בתוך תחום התכנית. בהתאם למצב המאושר, המעבר החופשי יישמר בכל שלבי התכנית ולא יידחה לשלב המימוש הסופי של התכנית. בכך דחתה למעשה הוועדה את תכנית היזמים לסגירת המתחם. זכותו של הציבור למעבר חופשי ולגישה לנמל דרך תחום הפרויקט תישמר; יש לקוות כי זכות זו אף תנוצל.

בהמשך, התקבל באוגוסט 2007 בבית המשפט השלום בתל-אביב פסק הדין בעתירה שהגישו עמותות תושבי יפו במהלך 2004, בדרישה לאפשר מעבר חופשי לציבור בתחומי הפרויקט. בהחלטתו, קבע השופט כי מניעת מעבר חופשי לציבור "מהווה הפרה ברורה של הוראות התכנית וזכות זיקת ההנאה המוקנית לציבור", וכי בכך היזמים "מעוולים כלפי הציבור בעוולה של הפרת חובה חקוקה". בית המשפט קבע כי הכניסה לשכונה תתאפשר באופן חפשי בין השעות 22:00-08:00, בכפוף לבדיקה ביטחונית ש"תיעשה בצורה שוויונית לכלל הציבור הבא בשעריה".

החלטה זו של בית המשפט, יחד עם החלטת הוולחו"ף שלושה חודשים קודם לכן, מהוות פריצת דרך במאבק נגד תופעת הגידור וההסתגרות בארץ. אמנם עדיין הכניסה לשכונה זו, בהבדל מהכניסה לשכונות אחרות ביפו או בתל-אביב, מוגבלת לשעות היום, אך יש לקוות כי מהלכים אלה יציינו תחילתו של מפנה ושינוי מדיניות בנושא זה והמגמה לגדר, לנכס מרחב ציבורי, להסתגר ולבנות חומות, תיעצר. 

לאחר שהופקדה הצעת התכנית החדשה להתנגדויות, הוגשה בפברואר 2008 לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז תל-אביב יפו, התנגדות לתכנית (ראו קובץ להורדה), עליה חתומים 'במקום', הקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטת תל-אביב, עמותת יפו לזכויות אדם ונציגי התושבים.  עיקרי ההתנגדות:

1. הגבהת המבנים ושינוי מיקומם: התכנית המוצעת מציעה להגביה את המבנים על רחוב יפת ב-9 מטרים, ואת המבנים על רחוב יהודה מרגוזה ב-15-9 מטרים. מלבד זאת, מציעה התכנית לשנות את העמדת המבנים על רחוב יפת כך שיהוו מעין דופן אטומה ואחידה, בניגוד לכוונות התכנוניות הברורות בתכנית התקפה לייצר בינוי נמוך יחסית בשולי המתחם ובינוי גבוה יותר במרכזו. שינוי מיקומם של המבנים והצבתם כמעין חומה על רחוב יפת משדרים ומייצרים שינוי מהותי של הפרויקט לעומת המצב התכנוני הקיים. על פי התכנית התקפה זווית המבנים על רחוב יפת מייצרת רחבה ציבורית בכניסה למתחם, המזמינה את הציבור להיכנס לתוכו. 
   
2. מבנה הציבור והגישה אליו: בהוראות התכנית התקפה הובטחה הגישה למבנה הציבור הן מהרחוב והן מהשטח הפרטי, עם זכות מעבר לציבור. על פי התכנית המוצעת, הגישה אל מבנה הציבור והמגרש סביבו יהיו אך ורק מרחוב יהודה מרגוזה. ניתוק מבנה הציבור על רחוב יהודה מרגוזה ממערכת השבילים והמעברים הציבוריים בתוך הפרויקט מרוקן מתוכנו את הרציונל התכנוני והתפקודי של השטחים המיועדים לציבור, שקבע כי תיווצר מערכת תנועה ציבורית וחופשית המשתלבת במערכת התנועה הציבורית באזור. על מוסדות התכנון להבטיח כי רציונל זה יישמר ככל האפשר בכל אחת מהנקודות המוגדרות לשימוש הציבור וביניהן, אל הפרויקט ומחוץ לו. 
   
3. חופש התנועה בשטחים לשימוש הציבור: לאור ניסיון העבר ולאור המגמות המובלעות במסמכי תכנית זו, מן הראוי כי תיווצר שמירה מובהקת על חופשיות התנועה בפרויקט. ראוי כי תישמר חופשיות התנועה מהרחובות המקיפים את הפרויקט ובמעברים בין המרכיבים השונים המיועדים לציבור בתוך שטח התכנית. מן הראוי כי יתווסף להוראות התכנית סעיף האומר כי בשטחים הפתוחים המיועדים למעבר הציבור לא תותר הקמת כל מחסום קבוע או זמני, וכי כל המחסומים או השערים יוקמו אך ורק בתוך השטחים הפרטיים שאינם מאפשרים זכות מעבר לציבור.
   
4. דיור בר השגה: התכנית מבקשת תוספת של יחידות דיור ושטחים מבונים נוספים בהיקפים גדולים. אם אכן מבקשים מוסדות התכנון לייצר פרויקט שאינו זר לסביבתו הפיסית והחברתית, מן הראוי כי יתנו את אישור התכנית ביצירת דיור בר-השגה כחלק מתכנית המגורים של הפרויקט. במסגרת תמ"א 35 נקבע שכתנאי לתכנון יש לשקול דיור בר השגה (סעיף 14.4.2). ואולם מוסדות התכנון המשתמשים בתמ"א 35 לצורך הגדלת כמות יחידות הדיור לדונם, טרם הפנימו ובוודאי לא הטמיעו את האפשרות להתנות את הגדלת הצפיפות וכמות היחידות במתן מענה לדיור מעורב ובר-השגה, כפי שמאפשרת ומכוונת תמ"א 35.