מאמר מערכת

בגיליון זה הסוגר את שנת תשס"ט, הדגש הפעם איננו על העשייה של 'במקום', אלא על מקבץ של פגיעות מצד רשויות השלטון בזכויות האדם במרחב ובתקינותם של הליכים תכנוניים, שהגיעו לאחרונה אל שולחננו. מקבץ זה משקף מציאות מתמשכת, שלמרבה הדאגה אף מקצינה, המעידה עד כמה שברירית עדיין הדמוקרטיה בישראל.

למשל, הזכות לשוויון: בשנים האחרונות, שני גופים ממלכתיים נדרשו לסוגיית השוויון במשאבי הקרקע בישראל: בבג"צ קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל, קבע בית המשפט כי "חובתה של המדינה לנהוג בשוויון משתרעת על כל פעולותיה... [לרבות] הקצאת מקרקעי המדינה". ועדת אור קבעה אף היא כי בסוגיית הקרקע, חובת המדינה לנהוג באזרחיה הערבים על-פי עקרונות ראויים של שוויון וצדק חלוקתי.

אף על פי כן, דומה כי דבר לא השתנה. לאחרונה, החכיר מינהל מקרקעי ישראל מגרש בשכונת עג'מי ביפו, המאוכלסת בעיקר בתושבים ערביים, לחברת 'באמונה' אשר בהתאם לאידיאולוגיה המוצהרת שלה, תשווק דירות אך ורק לציבור הדתי לאומי ותמנע את מכירתן לתושבים הערבים. באזור אחר בארץ, בוואדי עארה, רשויות התכנון מבקשות להעביר שטחים נרחבים ליישוב חריש, על מנת להפכו לעיר גדולה, צעד שיפגע באופן משמעותי באפשרויות הפיתוח של היישובים הערביים הסמוכים.

אי אפשר לעסוק בפגיעה בזכויות אדם מבלי להתייחס להתנהגות הרשות המבצעת, לאחרונה, כלפי ארגוני זכויות אדם והחברה האזרחית המבקרים את פעולתם. כך, למשל, ההתקפה חסרת התקדים של גורמי ממשל נגד ארגון 'שוברים שתיקה', על רקע דוח שפרסם בנושא הפרות של זכויות אדם בעת הלחימה בעזה; או השתלחותו של הממונה על גירוש העובדים הזרים כלפי ארגוני סיוע אשר מחו נגד הגירוש הצפוי של ילדי עובדים זרים. דה-לגיטימציה זו מצד השלטון הינה אנטי דמוקרטית ואף מסוכנת. כפי שנאמר במכתב שנשלח לאחרונה לראש הממשלה על ידי עשרה ארגוני זכויות אדם, וביניהם 'במקום', הלגיטימיות של ארגונים המבקרים את התנהלות השלטון היא היא נשמת אפה של הדמוקרטיה. פגיעה בהם היא פגיעה ישירה בחוסנה.

יש לקוות כי השנה החדשה תעמוד בסימן של חיזוק הדמוקרטיה והטמעת ערכי זכויות האדם, בעיקר בקרב גופי השלטון בישראל, לטובת כל אזרחיה ותושביה, באשר הם.

שנה טובה,

ולידידינו המוסלמים - רמדאן כרים.

מה חדש בעמותה