מדיניות התכנון בצפון, כמו גם ביתר שטחי המדינה, נגועה באפלייה כלפי האוכלוסייה הערבית. מאז הקמתה ניכסה המדינה קרקעות שהיו בבעלות פלסטינית, באמצעות חוק נכסי נפקדים ובהמשך באמצעות הפקעת קרקעות גם מאלה שלא הוגדרו נפקדים. כל זאת לשם הרחבת ההתיישבות היהודית וצמצום שטחי המחייה של האוכלוסייה הערבית. לאורך השנים, תכנון ותכניות מתאר היו כלים משמעותיים ביישום של מדיניות מפלה זו. בשל האפלייה בתכנון סובלים הישובים הערבים ממצוקת קרקע ודיור כמו גם ממחסור בשטחי ציבור, שירותים ומקומות תעסוקה. במשך השנים נערכו לא מעט תכניות מתאר ותכניות מפורטות בישובים ערבים אשר לרוב לא ענו על הצרכים האמתיים של התושבים ושל הרשויות המקומיות עצמן. גם מאז שנת 2000, עת החליטה המדינה לתקן את המצב בעקבות המלצות ועדת אור, התכניות שקודמו לא נתנו מענה מספק לכלל המצוקות בתחומי התכנון והפיתוח המקומי ביישובים הערבים. תכניות המתאר שנערכו היו מצומצמות בשטחן ובזכויות הבנייה שלהן, באופן שהמשיך לפגוע בהתפתחותם של הישובים והשפיע באופן ישיר על תנאי המחייה של האזרחים הערבים ועל מרחב ההזדמנויות שלהם. רק בעשור האחרון היו מספר החלטות ממשלה ותכניות מימון רחבות היקף במטרה לשפר היבטים רבים בחברה הערבית ובכלל זה את התכנון. אם זאת, יישום החלטות אלה נתקל בחסמים משמעותיים ורשויות המדינה טרם הצליחו להביא לשיפור משמעותי במצב התכנוני והפיתוח בכלל היישובים הערביים, אלא במוקדים מצומצמים. באין מענה תכנוני לצרכי המחייה והמגורים, הבניה ללא היתר נפוצה כמעט בכל היישובים הערביים. בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז אישור תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, הוחמרה האכיפה בתחום הבנייה מבלי להציע פתרונות מתאימים בתחום של הסדרת הבנייה ולכן סכנת הריסת הבתים הפכה מיידית וחמורה יותר. סכנת ההריסה מרחפת גם מעל מוקדי התיישבות מסורתיים לא מוכרים שעדיין קיימים בצפון.
צילום עדי סגל
היישוב אבטין, שבמרחב גבעות אלונים מדרום לשפרעם, הוקם בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת, במסגרת מדיניות ריכוז האוכלוסייה הבדואית בגליל במספר יישובי קבע. כיום מתגוררים ביישוב, שבמועצה האזורית זבולון, כ-3,000 איש ואישה. בשנים האחרונות ‘במקום’ מלווה את התושבים, יחד עם ארגונים נוספים, במגוון נושאים: בדרישה לקידום תכנית מתאר מעודכנת עבור היישוב, בדרישה להכרה במורשת הבדואית בתכנית לשמורת הטבע גבעות אלונים; במאבק כנגד מחלף פוגעני בכביש 6.
